לדודה שלי היו שני דברים שלא יכולתי לסבול, וזה מה שכל כך אהבתי בה.
הראשון - הצבע האפור שהשתלט על השיער הערמוני שלה. אש אדומה אמורה להשתלט על האפר האפור
והשני - החברה שלה דיאנה שגזלה אותה מהמשפחה

איש צעיר עוצר מול קיר לבן. הוא מסתכל על הקיר שמתמלא בקווים ונקודות. בחוץ, שמש בהירה מאירה את הרחובות. תיירים מהלכים בנחת, מרימים מבט אל הבתים המסוגננים. התושבים ממהרים לעבודה. עיר.

שעתיים לאחר שעזב את דירתו עלה על האוטובוס לעפולה והתיישב מאחורי---
"לא. לא לעפולה" מוחקת נגה את השורה. ערן תופס לה את היד ודוחף אותה מהנייר בנהמה של: מה את עושה?